פעמים רבות אנו מוצאים עצמנו דוחים דברים חשובים בחיינו כאילו ממתינים לנו חיי נצח. יש לנו שפע של פטנטים איך "לעבוד" על עצמנו ולדחות: "אחרי החופש הגדול, כשהילדים יחזרו לבית הספר, נמצא זמן לעצמנו". "אחרי החגים נצא בשקט עם בן הזוג שלנו... " הדחייה הזו כשלעצמה מטרידה אותנו ברקע, וגוזלת מהאנרגיה שלנו. כי עמוק בתוכנו אנחנו יודעים, שזה לא הדבר הנכון עבורנו לעשות. אז... נגמרו החגים ונגמרו התירוצים. זו הזדמנות נפלאה להגשים את כל המטרות שהיצבנו לעצמנו. בואו נעלה את הזוגיות שלנו מספר רמות למעלה. מכירים את המשפטים - "תמיד חלמתי שתהיה לי זוגיות טובה... תמיד קיוויתי שהאהבה תשרור בינינו... הלוואי והיתה לנו חברות אמיתית... ציפיתי שנשלים אחד של השני..."? ומה קורה במציאות? אנו כורעים תחת עומס חיי שיגרה, והיום יום שוחק את האהבה והחברות, כמו גם את הכוונות הטובות שלנו. מה אני עושה כדי לממש את החלומות שלי על זוגיות תומכת ואוהבת - האם אני לוקח אחריות? או שאני אומר: "זה לא תלוי בי... אני רוצה אבל בן הזוג שלי לא רוצה... כבר ניסינו הכל... מה שהיה הוא שיהיה... אין לי כוח להשקיע... אני לא יודע מה לעשות..."? בהטלת האחריות , שלא לומר האשמה על בן הזוג, יש אומנם תחושה של פורקן מיידי, אך במציאות דבר לא משתנה, ועד מהירה משתלטת עלינו תחושת התקיעות וחוסר האונים. ואולי אני בפנטזיה שמימית שבן הזוג שלי ישתנה - "... אני אשנה אותו, אני אשכנע אותו... אני אכניע אותו..." זה מתכון שלא מצליח לעולם, ואף גובה מחיר כבד: יחסים עכורים, מתח בבית, ואווירה של יריבות ומלחמה. "אי שפיות זה לעשות עוד מאותו דבר ולחשוב שמשהו ישתנה": האם אני רוצה לעשות עוד מאותו דבר, או שהפעם אני רוצה לעשות משהו אחר ולזכות בדבר חדש בחיי ?! אפשרי לעשות משהו אחר, משהו חדש ומפתיע, שיקדם אותנו למטרות האמתיות שהצבנו לנו לשנה החדשה: מטרה של חיים שלווים ומהנים בזוגיות שמממשת את השאיפות שלנו. זוהי הבחירה של לקיחת אחריות על החיים שלנו. יש רק אדם אחד בעולם כולו שיכול להחליט עבורי, וזה אני עצמי. כשאנו לוקחים אחריות, מתלווה לכך הרגשה מדהימה - תחושת חופש ושחרור. אנחנו לא תלויים באף אחד, והבחירה היא רק שלנו. בחירה לחיות מתוך הוויה שלווה, נינוחה, נעימה ואוהבת. זוכרים את הבחירה הקודמת? לחיות חיים של נעלבים, כועסים, מבקרים, שיפוטיים, מאשימים, אשמים... עכשיו תחשבו מה עדיף.... ראשית כל שינוי הוא בבחירה לאהוב את עצמנו, לקבל את עצמנו כמו שאנחנו, ולהאמין ביכולות שלנו. במקביל, לקבל את בן הזוג ולהתמקד בתכונות החיוביות שלו. כלומר להוקיר ולקבל את עצמנו, את החיים שלנו, להתחבר לשפע אהבה, שפע נתינה ושפע קבלה. לשים את הפוקוס על כל מה שיש לנו בחיים ולהתחיל להזמין עוד שפע לחיים שלנו. ההפתעה היא שברגע שנאהב ונקבל את עצמנו ואת מה שיש לנו, נתחיל לראות דברים חדשים, ונראה דברים באור אחר. העולם הוא מראה להוויה הפנימית שלנו. והבחירה היא שלנו - באהבה, בשלווה ובנינוחות. לאחרונה אימנתי אישה נשואה 19 שנה, שבינה לבין בן זוגה היו יחסים עכורים, שכללו אי הסכמות ומריבות לעיתים קרובות. כל הסביבה הקרובה סבלה. בעקבות העבודה שלה על עצמה, היא ראתה איך היא התנהגה מול בן זוגה, באיזה שפה היא דיברה אליו ומה זה גרם למערכת היחסים שלהם. "אתה אשם" היה שגור על לשונה דרך קבע. כיום אותה אישה שינתה את ההתייחסות שלה, את סדרי העדיפויות בחייה ובעקבות כך היחסים השתנו. פתאום היא ראתה "שהוא לא תמיד אשם". לקיחת אחריות עלולה להישמע כשינוי גדול ומרתיע, אבל גם צעד קטן יכול להביא לשינוי גדול.
מומלץ לבקר באתר הבית של נעמה רגב - אימון זוגי , זוגיות במשבר , ייעוץ זוגי
